לאחר כמעט עשור שבו שינה את פניה של צים מקצה לקצה, אלי גליקמן, נשיא ומנכ"ל חברת הספנות, הודיע הערב על סיום תפקידו. פרישתו של גליקמן מסמנת את סיומו של אחד הפרקים המשמעותיים ביותר בתולדות החברה, שהפכה תחת הנהגתו מחברה בקשיים לאחת השחקניות הריווחיות והדומיננטיות בשוק הספנות הגלובלי.
המחלוקת שהובילה לפרישה
מאחורי הקלעים של ההודעה הדרמטית ניצב עימות חזיתי מול דירקטוריון החברה. בחודשים האחרונים ניסה גליקמן, יחד עם איש העסקים רמי אונגר, לגבש קבוצת רכישה שתשאיר את השליטה בזיקה ישראלית חזקה. עם זאת, הדירקטוריון בחר לקדם את הצעת המיזוג של ענקית הספנות הגרמנית הפאג־לויד וקרן פימי – עסקה בהיקף של 4.2 מיליארד דולר.
"אני מכבד את החלטת הדירקטוריון, אולם הגעתי למסקנה כי איני יכול להמשיך ולכהן כמנכ"ל צים," מסר גליקמן. הוא הדגיש כי מאז הצטרפותו לפני תשע שנים, החברה השיגה "תוצאות שיא שלא היו כמותן" והפכה למקור גאווה לאומי בתעשייה העולמית.
מורשת של שיאים וסימני שאלה
תקופת כהונתו של גליקמן תיזכר בזכות הזינוק המטאורי ברווחי החברה, במיוחד במהלך משבר הקורונה, אז רשמה צים רווחי עתק של מיליארדי דולרים. עם זאת, עזיבתו מלווה גם בטונים צורמים:
התנגדות הממשלה: העסקה עם הפאג־לויד נתקלת בחומה בצורה מצד משרד התחבורה ורשות החברות, בשל "מניית הזהב" של המדינה והחשש מאובדן עצמאות ימית.
זעם העובדים: ועד העובדים של צים כבר הודיע כי יילחם במכירה מחשש לפיטורים ופגיעה בתנאים.
מימושי המניות: בשבועות שקדמו להודעה, גליקמן מימש החזקות אישיות בצים בשווי של כ-39.5 מיליון דולר, צעד שנראה כעת כהכנה מוקדמת לעזיבתו הצפויה.
מה הלאה?
גליקמן ימשיך לנהל את החברה בתקופת מעבר של כחצי שנה, בזמן שהדירקטוריון יחפש מנכ"ל חדש שייאלץ לנווט את הספינה בתוך סערת המכירה וההתנגדות הרגולטורית.
עם פרישתו, צים נפרדת מהמנכ"ל הדומיננטי ביותר שהיה לה מזה עשורים, ויוצאת לדרך חדשה ומלאת סימני שאלה לגבי זהותה הישראלית בעתיד.