היחס ההפוך: תמורה קבועה, מחיר משתנה ותשואה
העיקרון המרכזי שמבלבל משקיעים רבים הוא הקשר ההפוך בין מחיר האג"ח לבין התשואה שלה:
התמורה הקבועה (הקופון): תשלום הריבית שהנפיקה האג"ח נקבע ביום ההנפקה ונשאר קבוע. למשל, אג"ח בשווי נקוב של 1,000 דולר עם קופון של 5% תשלם בדיוק 50 דולר בשנה.
המחיר המשתנה: לאחר ההנפקה, האג"ח נסחרת בבורסה ומחירה משתנה מדי יום בהתאם להיצע וביקוש, ציפיות אינפלציה וסביבת הריבית.
התשואה לפדיון (Yield): מבטאת את הרווח השנתי של המשקיע ביחס למחיר שהוא שילם בפועל. אם מחיר האג"ח יורד בבורסה (למשל ל-900 דולר), המשקיע עדיין יקבל את ה-50 דולר הקבועים. מכיוון שהוא שילם פחות עליה, התשואה שלו באחוזים עולה. כשהמחיר עולה – התשואה יורדת.
מה התרחש החודש בשוק אגרות החוב האמריקאיות?
החוב הפדרלי של ארה"ב חצה לראשונה את רף 40 הטריליון דולר. במקביל, התשואות על איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ל-30 שנה זינקו לרמות של מעל 5.2% (שיא של שני עשורים), והתשואה ל-10 שנים נסחרה סביב 4.74%,
תחשבו על זה רגע הרי אם יש המון חוב פתאום המשקיעים נלחצים ואומרים לעצמם אולי הלווים לא יצליחו לעמוד בתשלומים? הם מוכרים את איגרות החוב ובכך המחיר שלהן יורד, אם המחיר ירד משמע הריבית עלתה ועל הדרך תמחרה מחדש את הסיכון
במקרה של החודש העלייה בתשואות נבעה מגירעון תקציבי תפוח והנפקות חוב מסיביות, שהובילו את המשקיעים לדרוש פיצוי גבוה יותר (תשואה גבוהה יותר) עבור החזקת חוב אמריקאי ארוך טווח – מה שהוריד את מחירי האג"ח בשוק.
במה תורמת רכישת אג"ח לממשל?
לפעולות הממשל בשוק האג"ח יש שתי תכליות מרכזיות:
הנפקת אג"ח (מכירה לציבור): משמשת את הממשל ככלי מרכזי לגיוס הון מהציבור והמוסדיים לכיסוי הגירעון התקציבי ולמימון תשתיות ופרויקטים לאומיים.
רכישה חוזרת של אג"ח (Buyback): כפי שהכריז משרד האוצר האמריקאי החודש, הממשל נכנס בעצמו לשוק ורוכש בחזרה אג"ח ממשלתיות ישנות (off-the-run). צעד זה תורם לממשל ולמשק בשלושה אופנים:
ייצוב תשואות וריסון עלויות חוב: הוספת ביקוש יזום מעלה את מחירי האג"ח ובכך בולמת את התשואות, מה שמפחית את ריבית ההלוואות העתידית שהממשל יידרש לשלם.
הזרמת נזילות: הרכישה מספקת נזילות ומקלה על המסחר בסדרות אג"ח ישנות שסחירותן נמוכה.
צמצום פערים: השוואת פערי המחירים בין איגרות חוב חדשות ליישנות ושמירה על יציבות המערכת הפיננסית.