השם הרשמי של היום הזה הוא "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". השילוב הזה נולד מתוך ההבנה שהזיכרון אינו רק עצב על מה שאיבדנו, אלא גם השראה ממי שבחרו לא להיכנע. הבחירה לציין את היום הזה בסמוך לתאריך פרוץ מרד גטו ורשה מזכירה לנו שהגבורה האמיתית מתחילה ברגע שבו מסרבים להרכין ראש מול חושך מוחלט.
השיעור הכי גדול של ההיסטוריה הוא המחיר הכבד של השתיקה. השואה לא התחילה במחנות, היא התחילה במילים, באמונות קיצוניות ובשתיקה של הרוב. גם היום, כשאנחנו מביטים על העולם, אנחנו רואים שמשטרים ואידיאולוגיות שמנסים "לכבות את האור" לא נעלמו מהעולם. הם רק החליפו צורה. הם מנסים לצמצם את החופש, למחוק את הייחודיות של הפרט ולהחליף את האמת בשנאה.
הזיכרון שלנו הוא לא רק פעולה של התרפקות על העבר; הוא כלי עבודה להווה. החובה שלנו היא להיות אלו ששומרים על האור. לא לשתוק מול עוולה, לא לעצום עיניים מול ניסיונות לדיכוי, ולא לתת לקולות של קיצוניות להפוך לנורמה.
הגבורה של 2026 היא לא רק בנשק. היא בערנות, באומץ להשמיע קול צלול מול חושך, ובבחירה יומיומית בערכים של חירות וכבוד האדם. ניצולי השואה שבנו כאן מדינה מתוך השברים לימדו אותנו שהתשובה הטובה ביותר למי שניסה לכבות אותנו היא להאיר חזק יותר – ביצירה, בבנייה ובשמירה בלתי מתפשרת על חופש המחשבה והמעשה.
בערב הזה, כולנו מרכינים ראש לזכר ששת המיליונים. אנחנו זוכרים את מי שלא יכלו לדבר, מוקירים את מי שנלחמו, ומבטיחים להיות אלו שתמיד ידאגו שהאור לא יכבה.
נזכור, לא נשכח ולעולם לא נשתוק.