הוא היה צעיר מופנם עם אהבה עמוקה למסלול הריצה, אך גם עם ארגז כלים אקדמי יוצא דופן: נייט החזיק בשני תארים אקדמיים תואר ראשון מאוניברסיטת אורגון ותואר שני (MBA) במנהל עסקים מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית.
כאצן בעצמו, הציק לנייט היחס הלקוי והזלזול שחוו אתלטים באותה תקופה. ציוד הריצה היה בסיסי בלבד, והאצנים לא זכו להערכה הראויה. הבעיה הזו הולידה אצלו חלום: למכור נעלי ריצה איכותיות שישפרו את הביצועים של הרצים ויעלו את מעמד האצנים בעולם.
לפני שצלל לעולם העסקים, החליט נייט לצאת לטיול תרמילאים חובק עולם לחקר תרבויות שונות. במסע הזה, שעבר בין אירופה, המזרח התיכון ואסיה, הוא נחשף לעולמות חדשים וגיבש את התעוזה לממש את חלומו.
Phil Knight Nike founder. מקור: quartr.com
כמו כן, הסתתר אצלו נכס אסטרטגי נוסף: פיל נייט היה רואה חשבון מוסמך (CPA). הוא עבד במשרדי רואי חשבון מובילים (כולל Price Waterhouse) ואף לימד חשבונאות באוניברסיטה. נייט לא הביט על עולם העסקים רק מתוך תשוקה לספורט, אלא מתוך שליטה מוחלטת במספרים, בדוחות הכספיים ובמשמעות של תזרים מזומנים.
בספרו האוטוביוגרפי "נעליים גדולות: זיכרונותיו של האיש שהקים את NIKE", הוא פורס מסע מרתק, חשוף וכנה שמפרק לחלוטין את הבלוף של "הצלחה בין לילה" ומציג את המציאות המורכבת של יזמות אמיתית.
מאיפה הכל התחיל? ה"רעיון המשוגע" והחיבוק עם הסיכון
במהלך לימודיו בסטנפורד כתב נייט עבודת מחקר שטענה כי בדיוק כפי שמצלמות יפניות איכותיות וזולות כבשו את השוק האמריקאי מידי הגרמנים, כך גם נעלי ריצה יפניות יכולות לאתגר את השליטה הבלעדית של המותגים הגרמניים ששלטו באותם ימים (אדידס ופומה).
כחלק מאותו טיול עולמי לחקר תרבויות, עצר נייט ביפן בשנת 1962. בלי גב כלכלי ובלי חברה רשמית, הוא נפגש עם מנהלי יצרנית הנעליים "אוניצוקה טייגר" (Onitsuka Tiger) והציע לייבא את הנעליים שלהם לארה"ב. במקום, הוא המציא שם של חברה שייצג כביכול: Blue Ribbon Sports.
השותף, המאמן והממציא: ביל באוורמן
כשחזר לארה"ב, חבר נייט למאמן הריצה האגדי שלו מאוניברסיטת אורגון, ביל באוורמן (Bill Bowerman). באוורמן לא היה רק מאמן דגול שטיפח עשרות אתלטים אולימפיים; הוא היה ממציא בנשמתו, פריק של חדשנות ומעין "מדען מטורף" של נעלי ריצה.
באוורמן היה אובססיבי למשקל ולנוחות של הנעליים על רגלי האצנים שלו. הוא היה משוכנע שכל גרם מיותר בנעל מפחית מהאנרגיה והביצועים של הרץ לאורך הקילומטרים. הוא נהג לפרק נעליים קיימות לגורמים, להנדס אותן מחדש בסדנה הביתית שלו, ולבחון חומרים ניסיוניים – החל מעורות דגים ועד גומי סינתטי וספוגים שונים.
הוא הכניס לנעליים שיפורים מבניים פורצי דרך:
תמיכה בקשת כף הרגל ובלימת זעזועים: הוא עיצב מחדש את הרפידות והסוליות כדי להפחית פציעות שחיקה ודלקות בגיד אכילס שאפיינו אצנים למרחקים ארוכים (פיתוח שהוביל מאוחר יותר לדגם ה-Cortez האגדי).
המצאת סוליית הוופל (Waffle Sole): באחד הבקרים ב-1971, כשישב לאכול ארוחת בוקר עם אשתו ברברה, התבונן באוורמן במכשיר הוופל הבלגי שלה. הוא הבחין בדפוס הריבועים הבולט והבין שדפוס כזה עשוי להעניק לאצנים אחיזת שטח מעולה על דשא ומסלולים ללא צורך במסמרי מתכת כבדים. הוא יצק גומי נוזלי ישירות לתוך מגהץ הוופלים הביתי (והמיס אותו לחלוטין), אך מתוך הניסוי הזה נולדה סוליית הוופל המהפכנית ששינתה את תעשיית נעלי הספורט לנצח.
Nike vintage Waffle Trainer shoe. מקור: www.etsy.com
באוורמן ונייט החלו למכור את הנעליים היפניות כשהם מקבלים פידבק מהאצנים ומשפרים אותן לפי הרעיונות של באוורמן ישירות מתא המטען של מכוניתו של נייט בתחרויות אתלטיקה מקומיות.
המלחמה מול הבנק: "עסק נמדד בצמיחה, לא במזומן בקופה"
כרואה חשבון שמבין את הכוח של המספרים, נייט ידע שכל דולר שנח בקופה הוא דולר מבוזבז. במקום לשמור יתרות זכות ולהתנהל על מי מנוחות, הוא השקיע 100% מההכנסות – יחד עם כל קו אשראי שהצליח להשיג – בהגדלת המלאי כדי להכפיל את המכירות מדי שנה.
אסטרטגיית הצמיחה האגרסיבית הזו הובילה אותו לעימותים מורטי עצבים מול הבנקים השמרניים באורגון. הבנקאים התחננו בפניו שיאט, יחזיק כרית ביטחון במזומן ויפסיק לקחת סיכונים. נייט, במילותיו שלו, נלחם בהם שוב ושוב והבהיר את תפיסת עולמו העסקית:
"עסק שלא צומח – מת. צמיחה היא המדד האמיתי היחיד להצלחה ולחיים של חברה, לא כמה מזומן יושב בצד בבטחה." אמר נייט בספרו
הפילוסופיה הזו הביאה את החברה לסף פשיטת רגל כמעט מדי חודש, אך היא גם זו שאפשרה לה לגדול בקצב מסחרר. בשנת 1971, לאחר שהיחסים עם הספק היפני עלו על שרטון, נולדה Nike (על שם אלת הניצחון היוונית), עם לוגו ה"סוווש" (Swoosh) שנרכש תמורת 35 דולר בלבד, וסוליית הוופל האגדית של באוורמן.
ואחרי פסקה כזו קצת קשה שלא לחשוב על אתגר הצמיחה של Nike כיום ועד כמה הלקח של נייט רלוונטי מתמיד
התפיסה הבלתי מתפשרת של פיל נייט לגבי צמיחה מקבלת משמעות מרתקת במיוחד כשמסתכלים על Nike בימינו. בשנים האחרונות, לאחר עשורים של שליטה בלתי מעורערת, החברה מתמודדת עם האטה בקצב הצמיחה, תחרות גוברת מצד מותגים צעירים ודינמיים (כמו Hoka ו-On Running), ואתגרים ניהוליים שהובילו לשינויים בהנהלה הבכירה ולתוכניות התייעלות.
החברה, שנבנתה מתוך תשוקה לאתלטיקה, לחדשנות ולצמיחה מהירה, מוצאת את עצמה מול אותה שאלה יסודית שנייט ניסח בראשית דרכה: איך שומרים על מנוע הצמיחה והחדשנות פועל, גם כשאתה כבר אימפריה ענקית? הקשיים של Nike כיום רק מוכיחים כמה צדק נייט – ברגע שחברה מאבדת את מומנטום הצמיחה והחדשנות שלה, היא נכנסת לסכנה.
מה לקחתי מהסיפור שלו בתאכלס?
חיבור בין מספרים, חדשנות ותשוקה: השילוב בין היכולת החשבונאית של נייט, גאונות ההמצאה של באוורמן והאהבה היוקדת של שניהם לריצה ולספורטאים ("Shoe Dogs") הוא שפתח את הדרך למוצר ששינה את הענף.
מכירות : נייט מעיד על עצמו כבר בהתחלה שלא היה המוכר הטוב ביותר אולם כאשר מכר נעליים הצליח מאוד כי באמת האמין במוצר שהוא מוכר ו
לפתוח את הראש לתרבויות ולרעיונות חדשים: המסע העולמי של נייט בגיל 24 הוכיח שהשראה גלובלית ונכונות ללמוד מתרבויות שונות יכולות להצמיח רעיונות משני עולם.
ניהול מעצים: נייט דגל בעקרון: "אל תגיד לאנשים איך לעשות דברים. תגיד להם מה לעשות ותן להם להפתיע אותך".
חוסן נפשי והתמדה: הצלחה אינה מסלול ישר. נייט התמודד עם תביעות, עיכובי מכס, בעיות אשראי ומשברים יומיים – והמשיך לרוץ קדימה.
הקיצר..
"נעליים גדולות" הוא אינו עוד ספר מנהל עסקים יבש. הוא נכתב בכישרון ספרותי יוצא דופן, ברוח כנה, רהוטה ומלאת הומור עצמי. הוא מזכיר לנו שמאחורי מותגי הענק שאנו לובשים ביומיום לא עמדו נוסחאות קסם, אלא אנשים בשר ודם שהעזו לחלום, נלחמו על התפיסה שלהם, וסירבו לעצור.
בין אם אתם יזמים, חובבי פיננסים ועסקים, ספורטאים או פשוט אוהבים סיפורים אנושיים מעוררי השראה – זהו ספר חובה שתרצו לקרוא מעמוד לעמוד.
ונודר לכם שזה לא ממומן :)
הכתבה נכתבה למטרות העשרה, סקירה כללית ולימוד בלבד, ואינה מהווה המלצה לרכישת מוצרים, לקריאת הספר, או ייעוץ השקעות/המלצה לפעולה בניירות ערך של חברת Nike. הניתוח והמידע המוצגים מבוססים על הספר האוטוביוגרפי "נעליים גדולות" מאת פיל נייט ועל מידע פומבי גלוי. לכותב/מערכת אין זיקה מסחרית או שיתוף פעולה ממומן עם חברת Nike, הוצאת הספרים או גורם מטעמן.